לונדון חלק א'

סתם אין באמת קשר בין הכותרת למה שהולך להיות רשום בפוסט חח..

אחרי שהיה לי יום -זוועתי- אתמול, היה דווקא יום סביר למדי היום.

חוץ מהעובדה המעצבנת שהייתה לי בחילה 70% מהזמן, בשאר ה30% דווקא הצלחתי להנות. הביאו לנו היום את החולצות של הכיתה, שהיו אמורות להיות לטיול השנתי שהיה אמור להיות מחר אבל הוא התבטל בסוף לשמחתי. הסווצרטים יצאו מוצלחים בטירוף, וכל הכיתה חוץ מכמה מעפנים לבשה אותם מההפסקה הראשונה, היה כיפי בטירוף.

למרות שמדובר בסך הכל סווצרט, זה נתן להרגיש שאנחנו באמת כיתה, כי בשאר הזמן זה די מרגיש שיש "כיתת אנגלית", "כיתת מתמטיקה" , "כיתת היסטוריה" אבל כיתת אם אין באמת. אז היה נורא נחמד להרגיש לשם שינוי קצת אחדות בכיתה הזאת, שלא נשאר לנו כל כך הרבה זמן להיות בה, סך הכל פחות מ4 חודשים.

מצבי המתמטי מדרדר משיעור לשיעור שבהמהלכו החומר שהיא מסבירה הוא כמו סינית בשבילי, וגם המבטא הספרדי המעצבן לא נותן לי ממש אפשרות להתרכז ולנסות להבין. וכמו בשלושה שיעורים האחרונים אלה ביטלה לי את השיעור היום אז כנראה שאני אצטרך לחכות עד ליום שלישי עד שתהיה לי הזדמנות להבין את החומר הזה. אין ספק שהשטן אהב מתמטיקה.
עכשיו אני סתם חופרת, על משהו שהוא אפילו לא המטרה של הפוסט!
המטרה של הפוסט הייתה לספר על הנסיעה לאנגליה שעברתי לפני ממ.. שבועיים (?!)

כידוע לקוראי הבלוג המורכבים מבערך שני אנשים, נסעתי לפני שבועיים ללונדון לבקר את בנות דודות שלי , ולבת מצווה של הצעירה, קלואי. האמת, למרות שדיברתי על כך המון, פחות התרגשתי מההתרגשות שהייתה הנסיעה לפריז שהייתה לפני שנתיים. פחות התרגשתי מהרעיון של הטיסה לחו"ל, ויותר מהרעיון של לפגוש אותן אחרי שלא ראיתי אותן מאז הטיסה לאנגליה לפני 4 שנים אאל"ט. אבל עדיין הייתי מלאת התרגשות. לפני הטיסה הייתי בעיקר בלחץ מעצם כך שאני הולכת לטוס כמעט-לבד. אני לא ידועה שבן אדם עצמאי יותר מדי, וספונטני אפילו פחות, ואני לא אשקר שהייתי לחוצה מלשבת לבד ליד שני זרים. אבל, ברגע שהגענו לשדה התעופה גיליתי ששידרגו אותי לworld treveller plus או איך שלא כותבים את זה, שזה בתרגום לעברית הכמעט-בזנס של בריטיש איירוייס. והיה לי פשוט כל כך כיף בטיסה. היה VOD שהיה אפשר לראות סרטים, אוכל מגעיל (אבל לא באשמתם..), וקיט כזה עם מברשת שניים, גרביים ועט. ולא הייתה לי בחילה כמעט בטיסה, מה שהיה ממש טוב , כנראה שכמויות התרופות שלקחתי עזרו..

חח, זהו המאחורה של מושב מחלקת תיירים פלוס של בריטיש איירוייס, מרתק..

אז אחרי הטיסה, שאם שכחתי להזכיר, בסוף ישבתי ליד סבתא שלי וליד החלון, הלכנו למלון. שמנו את המזוודות בשמירת חפצים והלכנו לאכול במסעדה הודית טעימה בטירוף, ואני הייתי כל הזמן הזה באובססיביות של "יש בזה חלב או אין בזה חלב" עד שהחלטתי שמזה משנה אם אני אלרגית לחלב, העיקר שזה טעים (לא החלטה נבונה במיוחד..) אבל דווקא בארוחה הזאת לא הגישו שום דבר חלבי אז היה ממש סבבה. אחרי שסיימנו לאכול והסתובבנו קצת באיזור של המלון ( המלון היה הילטון מטרופול פארק, מאוד גדול אבל באמת אחלה מלון, ממליצה +) הייתי קצת במצב רוח רע. לא יודעת מה קרה לי באותה שעה, פשוט הייתי מבואסת. לונדון נתנה לי הרגשה של אכזבה קצת, אבל אל דאגה אחרי כמה דקות חזרתי לעצמי big time.

הגענו לחדר במלון, שהיה פשוט קטן אבל שווה. שתי מיטות זוגיות, אחת לסבא וסבתא שלי ואחת לי , ענקיות עם מלא כריות כמו בחלומות (ועוד סבא שלי התנצל שהוא לא הספיק להזמין לי חדר לבד, poor me ) וטלוויזית פלזמה מטורפת בגודל שאין לי גם בבית. היה כיף לנוח קצת אבל האמת שאחרי כמה דקות הרגשתי שאני מבזבזת את הזמן על לנוח, ואני וסבא שלי הלכנו לפורטובלו מרקט, שזה שוק של כל מיני עתיקות, משהו מגניב בטירוף. לא קניתי כלום חוץ מכרטיס ברכה, אבל צילמתי כמה דברים כי באמת, היה שם שווה בטירוף.

התמונה לא מצליחה להעביר ממש את מה שרואים שם, מדובר בהרבה כרזות בסגנון ישן כזה. היו שם דווקא כאלה ממש יפות, ותכשיטים שדווקא לא הייתי מתנגדת לקנות, אבל הכל היה די יקר וזה היה בדיוק ביום הראשון של הטיול, ולא רציתי לבזבז את כל הכסף שלי דווקא ביום הראשון. אבל מה שכן קניתי זה אחר כך במרקס אנד ספנסר (הכולבו שלהם, רק שיש שם אחלה דברים באיכות ממש טובה, הנה האתר שלהם ) צעיף שחור ממש נעים, אני אחר כך מזה הצטערתי שלא קניתי גם בעוד צבעים, הוא גם לא היה ממש יקר, אבל לא נורא, בפעם הבאה.

האמתי שאחרי שהיינו במרקט, לא עשינו שום דבר יותר מזה באותו יום. אחרי יום מצויין מכל הבחינות, התחילה לי הבחילה המעצבנת, ופשוט הדבר היחיד שרציתי היה ללכת לישון. אז אכלנו ארוחת ערב במלון, וצנחתי למיטה הענקית המפנקת שלי.

אני אמשיך את זה מחר, פשוט אם אני אמשיך הפוסט הזה לא יגמר לעולם.

דנה