יום שבת, 28 בפברואר 2009

פוסט ארוך ומתוחכם.


טוב, אחרי שפירסמתי כבר שני פוסטים שונים היום (אחד מהם מתבכיין מלפני שעה) החלטתי סוף סוף לעשות פוסט פתיחה מושקע ויפה, צריך לפתוח טוב לא?

אני עוד לא בטוחה אם לשלוח לחברות שלי את הבלוג או לא, אני חושבת שאני אשלח אותו לBF שלא מהב"ס, ככה שגם שאני לא בקשר צמוד איתן כמו עכשיו, הן יוכלו לקרוא פה. בהזדמנות זאת אני גם אשים תמונות מהזמן האחרון. בנתיים לא שלי, אני עוד לא במצב שאני מסוגלת.

אם חייבים קצת הכירות, אני צריכה בלוג קצת כנה. קוראים לי דנה, אני בת 14 וחצי ואני גרה במבשרת ציון, שזה ישוב ליד ירושלים. אני לומדת בחטיבה בישוב ואני אלמד בתיכון הראל בשנה הבאה במגמות מחשבים, אומנות\מחול (!?) . אני לא חושבת שיש לי עוד משהו להגיד על עצמי, אני מניחה שיהיה ניתן להגיד עלי עוד הרבה דברים ככל שאני אכתוב כאן, שאני מתארת את עצמי אני בדרך כלל לא מתארת את עצמי באופן כנה. אני או מחמירה עם עצמי או מחמיאה לעצמי, ואני לא בטוחה איזה מבין השניים הוא גרוע יותר.

טוב, אני מניחה שאפשר לקרוא למה שכתבתי עכשיו הקדמה ולוותר על כל הציפיות מהבלוג, כי אין לי ציפיות מי יודע מה אז עדיף שאני גם לא אכתוב אותן. מה אתם רוצים שאני אכתוב? "אני מצפה שהבלוג הזה יסגר אחרי שבוע מחוסר עידכונים, שאף אחד לא יכנס ולא יגיב והוא יהיה עוד אחד ממליארדי הבלוגים הלא מעודכנים באינטרנט"? כי זה בערך מה שאני מצפה שיקרה, אבל גם בבלוג שלי האקס שלי שחגג שנה וחצי לפני שנסגר ציפיתי אותו דבר, והוא שרד שנה וחצי.

היו לי עשרות בלוגים. 90% מהם נסגרו\נשארו ללא עידכון אחרי פחות משבוע. אני לא חושבת שהיה לי בלוג שעבר את החודש חוץ מהבלוג הקודם שלי, שמשהי מהב"ס שלי גילתה והגעתי למסקנה שכבר לא נעים לי לכתוב שם. היו לי אולי כמה בלוגי עיצובים שהצליחו קצת, אבל אם הם הצליחו זה לא היה בזכותי אלא בזכות מי שהייתי שותפה שלו, שזה גם כן ב99% מהמקרים אותו בן אדם (:

אני נורא נורא בלגניסטית. אני בדרך כלל מנסה להכחיש אבל החלטתי עכשיו פשוט להודות בזה. אני עצלנית, קשה לי לעמוד בהחלטות שלי. אני מנסה לעבוד על זה, אני באמת מנסה. אבל נורא נורא קשה לי. אתם רוצים לראות באיזה רמה העצלנות שלי? יש תמונה של החדר שלי בחלק העליון של הפוסט. בשביל מה אתם שואלים? לא צריכים להיות חכמים במיוחד בשביל לראות כמה הוא מבולגן כרגע, ככה הוא רוב הזמן האמת.. חוץ מהפעם בשבוע בימי שבת שאני מסדרת אותו ואז הוא מסודר עד ראשון שאני צריכה לבחור בגדים לב"ס.
האמת, שיש לי עוד המון לספר על מה שעובר עלי בזמן האחרון. ואני בטוחה שהמעטים שיקראו פה ירצו לשמוע. אבל ברגע שהעלתי את התמונה התחלתי להרגיש כל כך רע עם עצמי שכל כך מבולגן פה , ככה שאני עכשיו אלך לסדר, ובפוסט הבא אני אשים תמונה של אחרי, סבבה?
אה.. ואני גם אשים הסבר לכינוי, הוא לא ממש מובן כידוע..

קשה לי.

אני חלשה.
אני מרגישה כאילו אני מתנדנדת בין חיים למוות.
אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מגזימה, אבל ככה באמת אני מרגישה.
אני יכולה ברגע אחד להיות הכי מאושרת בעולם, וברגע הבא לבכות ולרצות שהחיים האלה יגמרו. זה לא שיש לי מחלה נוראית, זה לא שאני עומדת למות מחר. אבל אני פשוט מרגישה שכל העולם הזה מתמוטט עלי. אני רוצה את החיבוק ואף אחד לא יכול לתת לי אותו. אף אחד לא שם בשבילי. אף אחד לא נותן את התחושה של מבין.
אני מרגישה לא קשורה לעולם שלי. שאין לי משהו לחייך למענו. שאני לא מספיק טובה לאף אחד כבר בעולם הזה.
אני מנסה לחייך, באמת שאני מנסה. אבל כל מה שיוצא לי זה חיוך עצוב, מלא דמעות שרומז על חוסר האמינות שבו.
למה זה מגיע לי כל כך? כולם אומרים לי לא לשאול את זה, כולם אומרים לי שזה יגמר מתישהו. אבל זה כבר חודשים. חודשים. וזה לא נגמר.
הייתי ילדה כל כך רעה סנטה קלאוס? זה מגיע לי?
לא מגיע לי לקבל חיבוק?
אחרי כך רגע טוב אתה חייב להחזיר לי את הבחילה הזאת, שתזכיר לי שלא יכול להיות לי יום אחד טוב בחצי שנה הנוראית הזאת. לא יכול.
כנראה כבר נמאס לך מהחיוך שלי יותר.

שבת..

פתחתי בלוג עכשיו שוב.
זה בערך הבלוג העשירי שאני פותחת בשנה האחרונה, כל השאר התגלו כלא מצליחים במיוחד, אבל כולם היו בישראבלוג ככה שאולי זה יביא מזל טוב במקום אחר.
העיצוב פה קצת יותר מעפן, אבל אולי אני אצליח לשנות אותו קצת בHTML או משהו..
אני אעדכן יותר מאוחר, סידור החדר מחכה לי.